נכתב עבור ספורט 5
נשמע לכם כמו סיפור אגדה או תסריט בדיוני? ובכן, עבור ג'ורג' "ראש" סיינט-פייר, הקנדי ממוצא צרפתי בן ה-28 ואלוף ה-UFC במשקל קל-בינוני, זהו סיפור חיים. האלוף מתאפיין בכנות, פתיחות וישירות, אשר לא פעם הביאו לכך שבראיונות לתקשורת גולל את סיפור חייו האישיים, מבלי לחסוך בפרטים. כן, גם עובדת היותו מפנה אשפה בעברו.
סיינט-פייר, המכונה כיום "ג'י.אס.פי", נולד לזוג הורים צרפתים בקוויבק, קנדה. במהלך ילדותו, בעת לימודיו בבית הספר, נהגו ילדים אחרים לגנוב את כספו ובגדיו. כך למעשה החלה התעניינותו בקיוקושין-קראטה (סוג קראטה של מגע מלא הנפוץ בתחרויות), אותו החל ללמוד בהדרכת אביו, על מנת להגן על עצמו מפני ההתעללויות בבית הספר. במהרה עבר למאסטר אחר, ולאחר מותו של האחרון החל לקחת שיעורי האבקות, ג'יו-ג'יטסו ברזילאי, ובנוסף התאמן גם באיגרוף. באותם ימים החל לעבוד כשומר סף במועדון לילה וכמפנה אשפה, בכדי לממן את שכר הלימוד.
מאז שצפה בהויס גרייסי נלחם ב-UFC 1 בשנת 1993, חלם סיינט-פייר להיות אלוף ה-UFC. בשנת 1997, בגיל 16 בלבד השתתף הפנומן בקרב החובבני הראשון שלו, כאשר מולו התייצב בחור בן 25 אותו הוא ניצח על ידי סידרת בעיטות לרגליים ולראש. בשנת 2002 ההצלחה עברה גם למישור המקצועי, כאשר ג'י.אס.פי ניצח את חמשת הקרבות הראשונים בקריירה (כולם על ידי נוק-אאוט או הכנעה) באירועים מקומיים בקנדה, ותוך כדי זכה גם בתואר מקומי והגן עליו.
בעקבות הצלחה זו, זכה סיינט-פייר להצטרף ל-UFC בשנת 2004. גם את הקריירה בארגון המצליח בעולם החל בסערה, עם שני נצחונות מרשימים והתמודדות על התואר בקרב השלישי בלבד, עוד באותה שנה. את ההתמודדות על התואר הוא הפסיד למאט היוז האגדי. לאחר ההפסד, קיבל הזדמנות שנייה להתמודד על התואר, לא לפני שניצח חמישה יריבים מהשורה הראשונה (כגון ג'ייסון מילר, פרנק טריג, שון שרק וביג'יי פן), שוב נגד היוז האלוף הבלתי מעורער דאז, שהחזיק בתואר מאז ההתמודדות הראשונה ביניהם.
השנה הייתה שנת 2006, וסיינט-פייר, בוגר יותר, מהיר יותר, חזק יותר ומעל לכל חדור בטחון, לא נתן להיסטוריה לחזור על עצמה. הוא הימם את היוז בסידרת מכות והפך לראשונה לאלוף ה-UFC במשקל קל-בינוני. ג'י.אס.פי קיבל על עצמו להלחם במאט סרה הניו-יורקי חד הלשון, בשנת 2007. האלוף הצעיר שלימים ייטען שהיה מרוכז בעניינים אישיים מחייו הפרטיים, הובס על ידי סידרת מהלומות שספג בפניו ואשר השאירו אותו על סף עילפון. סרה, אנדרדוג מובהק, הדהים את עולם אומנויות הלחימה ועשה את מה שאף אחד לא האמין שיוכל לעשות, אולי מלבד עצמו וגם זה בספק. אולם, למרבה ההפתעה הפסד זה לא היה בעוכריו של סיינט-פייר, ויש שייטענו כי היה אף נקודת המפנה והלקח החשוב ביותר עבורו בקריירה. טענה זו טמונה בעובדה שלימים יהפוך ההפסד למוטיבציה הגדולה ביותר עבור סיינט-פייר, אשר תעצב את המשך הקריירה שלו.
לאחר הפסד התואר, ניצח סיינט-פייר את שני הקרבות הבאים שלו (כשהמאוחר יותר נגד היוז מיודעינו בשלישית) וקיבל קרב-חוזר נגד סרה על התואר. לסרה, שנאלץ להתמודד עם האוהדים והתקשורת שהתייחסו לניצחון שלו כאל מקרה חד פעמי, היה זה קרב שני רצוף מול ג'י.אס.פי מפני שבין לבין נפצע ונאלץ להיות מושבת מפעילות עד אשר החלים והתאושש.
בפעם הזו, הסיפור היה שונה מקצה לקצה. הקרב היה בשליטתו המוחלטת של ג'י.אס.פי מתחילתו ועד סופו, ובסוף הסיבוב השני הימם את סרה בעזרת רצף מכות ברכיים. לאחר מכן, באינספור ראיונות לכלי התקשורת הרבה האלוף החוזר לשנן את המנטרה שהפכה מאז לקבועה, הגורסת שאין הוא נלחם בכדי שיכירו בנצחון שלו או בהיותו אלוף (מפני שהוא כבר ביסס את היותו הטוב ביותר בעת זו), אלא הוא נלחם למען מטרה נעלה יותר - על מנת לבסס ולעצב את המורשת שלו, שתשאר זמן רב לאחר פרישתו. מאז ועד היום סנט-פייר נמצא ברצף של שלושה נצחונות, כשהוא רומס שמות כמו ג'ון פיץ', ביג'יי פן וטיאגו אלבז, בדרכו להיכל התהילה של ה-UFC ועולם ה-MMA.
ג'י.אס.פי, מעבר להיותו אתלט על, ידוע בנחישותו למצות את הפונציאל העצמי שלו. בכל פעם שהוא נכנס לזירה אנו עדים ללוחם טוב יותר מזה שראינו בקרב הקודם. גדולתו היא בכך שהוא לא מסתפק בטרי-סטאר ג'ים המונטריאולי, מחנה האימונים הקבוע יחד שותפיו המוכרים, אלא נוסע ברחבי העולם למחנות אימונים שונים. הוא עושה זאת בעיקר בכדי לא לקפוא על שמריו; המטרה העליונה מבחינתו היא שיפור מתמיד, חידוד כל דיסציפלינה בנפרד ושילובן בצורה החלקה ביותר. לקרב הקרוב נסע סנט-פייר לארה"ב, בכדי לעבור אימוני ג'יו-ג'יטסו תחת הנזו גרייסי (אשר לו קרב עם היוז באבו דאבי בחודש הבא).
בלילה שבין שבת לראשון נגלה האם דן הארדי הטוען לכתר יהיה מאט סרה מספר שתיים, או שמא ימשיך ג'י.אס.פי לעצב את המורשת שלו כרצונו. העדויות העדכניות ביותר ממחנה האימונים של סנט-פייר מעידות על כך שעבר תוכנית כוח וסיבולת מיוחדת בנוסף לדיאטה חדשה, ומאמניו אף מעידים כי הוא ג'י.אס.פי הגדול, החזק ומהיר שהם אי פעם ראו. אם תשאלו את הארדי מה הוא חושב על זה, קרוב לוודאי שהוא ישיב שכל זה לא ישנה כאשר הכפפות שלו יפגשו את פניו של סיינט-פייר.
כתבה פיקטיבית, נכתב עבור ספורטס איוונטס 365
לברון ג'יימס, דוויין ווייד, טרייסי מגריידי, דיוויד לי וכריס דוהון – ייתכן שהרכבתם אותם יחדיו בפלייסטיישן, אך לא באמת חשבתם לעצמכם שככה תראה חמישיית הניקס בפתח עונת 2010/2011. גם אנחנו לא. זו התוצאה כשדוני וולש הנחוש מחליט שלאורך עונות שלמות הקבוצה שלו תפנה מקום ליותר משני חוזי מקסימום כדי לפתות את שני הסופרסטארים הגדולים ביותר בליגה, ומקגריידי, סופרסטאר לא קטן בפני עצמו (אם כי מנייה בירידה), מחליט לוותר על חיפושיו אחר חוזה העתק הבא שלו לטובת טבעת אליפות.
הניקס, שמקווים לבליץ מהסוג של בוסטון גירסת 2007/2008, יציגו את ההרכב החדש במדיסון סקוור גארדן כבר במשחק פתיחת העונה בעוד כשבועיים. לברון, שמגיע לניו-יורק אחרי עוד עונה מאכזבת שבה הפסיד את כל המשחקים בסדרת הגמר מול הלייקרס, צוטט כאומר: "אני לא רוצה לשמוע דיבורים נוספים על בנייה, בנינו את הקבוצה הזאת בשביל לקחת את האליפות ואף אחד מאיתנו לא מתכוון להמתין שהיא תבוא אלינו". ווייד מצידו העדיף להיות מאופק: "יש עלינו הרבה מאוד לחץ, כולנו מודעים היטב לציפיות וכולנו רוצים את הטוב ביותר עבור הארגון".
האלופה המכהנת, הלוס אנג'לס לייקרס, לא קפאה על שמריה גם היא. ג'רי ווסט הזיע הרבה הקיץ ולא רק בגלל מזג האוויר. עוד לפני שהספיקו הניקס לערוך את השיפוץ המעמיק שלהם, באל.איי ערכו שינויים נרחבים בסגלם. הלייקרס שלחו את שאנון בראון, לאמאר אודום, ג'ורדן פארמר, בחירות דראפט עתידיות וכסף בעסקה משולשת, תמורת כריס בוש מהראפטורס וג'ו ג'ונסון מההוקס. יחד עם פאו גאסול הסולידי, דריק פישר שועל הקרבות הוותיק וקובי בראיינט האינסופי (אמ.וי.פי בעונה החולפת), מציגה אל.איי חמישייה קטלנית לא פחות. "היה מאוד חשוב לנו לבצע את השינויים הנכונים, בהתחשב בשתי המטרות שלנו: הצערת והעלאת איכות הסגל", סיכם המאמן פיל ג'קסון.
מה חוץ מזה אתם שואלים? אורלנדו משופעת הכוכבים, בוסטון וסן אנטוניו משופעות הוותיקים, יחד עם הסוס השחור של העונה שעברה – אוקלוהומה של דוראנט וווסטברוק, יהיו שם כולן ככולן בכדי לחבל בתוכניות הניקס לאליפות היסטורית והלייקרס לבניית השושלת החדשה שלהם.
Fictitious story written for Sports Events 365, English translation
LeBron James, Dwyane Wade, Tracy McGrady, David Lee and Chris Duhon – You might have put them together in your Playstation roster, but you didn’t really imagine them as the Knicks’ 2010/2011 starting five. Well, neither did we. That’s the result of a determined Donnie Walsh deciding that during a few seasons his team will make room for a couple of maximum contracts under its salary cap in order to seduce the two biggest superstars in the league, and McGrady, quite a superstar himself (although declining), deciding to give up seeking his next big contract in favor of a championship ring.
The Knicks, who are hoping for the same kind of blitz that the 2007/2008’s Celtics had done, will present its new roster at the Madison Square Garden on the season’s opening game in a couple of weeks’ time. LeBron, who’s arriving to New York after yet another disappointing season in which this time he was swept in the finals by the Lakers team, was quoted saying: “I don’t want to hear about building anymore, we built this team to take the championship and none of us is going to wait for it to come on its own”. Wyade preferred being somewhat restrained: “There is a tremendous amount of pressure on us, we are well aware of the expectations and we all want what’s best for the organization”.
The current champions, the Los Angeles Lakers, did not rest on its laurels either. Jerry West has been sweating a lot this summer and it wasn’t due to the weather. Even prior to the Knicks making their thorough revamp, L.A. has made extensive changes in their own roster. The Lakers sent Shannon Brown, Lamar Odom, Jordan Farmar, future draft picks and money in a triangular deal, receiving Chris Bosh of the Raptors and Joe Johnson of the Hawks. Together with the solid Pau Gasol, the experienced Derek Fisher and the endless Kobe Bryant – last season’s MVP, the Lakers team presents a starting five that is just as lethal as the Knicks’. “It was very important to us that we make the right changes, considering our two goals: rejuvenation and lifting the roster’s caliber”, summarized Coach Phil Jackson.
What do we have left then? The star filled Orlando, the veteran filled Boston and San Antonio, together with last season's surprise – Durant’s and Westrbrook’s Oklahoma, will all be there to deny the Knicks’ plans of a historic championship and the Laker’s plans for their new dynasty.